רבי שלמה יצחקי זצ”ל (רש”י)

רבי שלמה יצחקי בר יצחק מחכמי צרפת הקדומים. מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות וגדול המפרשים של המקרא ושל התלמוד.
הריב”ש (רבי יצחק בר ששת) העיד עליו: “המאור הגדול רבי שלמה גילה עמוקות התלמוד, ובזולת פירושו היה הספר כסתום” (כספר החתום להמוני בית ישראל).

נולד בעיר טרוייש (טרואה) שבצפון – צרפת בשנת ד’ת”ת (1040) – נפטר שם בכ”ט בתמוז ד’תתס”ה (1105).
מקום קבורתו לא נודע עד היום. בן למשפחה מפוארת, המתייחסת לתנא רבי יוחנן הסנדלר ולבית דוד המלך.

בצעירותו למד תורה מפי אביו, רבי יצחק, שהיה תלמיד- חכם ורש”י מזכירו בפירושו לתלמוד (עבודה – זרה עה, א). כן למד מפי דודו, אחי – אמו, רבי שמעון בר יצחק, שהיה מתלמידיו של רבנו גרשום “מאור הגולה”. אחר – כך נסע ללמוד תורה בישיבות אשכנז (גרמניה).

בישיבת מגנצא היה תלמידו המובהק של רבי יעקב בר יקר, אותו מכנה רש”י: “מורי הזקן”. אחרי פטירתו, היה תלמידו של רבי יצחק בר יהודה, שמילא את מקומו של רבי יעקב, ואחר – כך היה תלמידו של רבי יצחק הלוי, בישיבתו שבוורמיזא.
שלושת רבותיו המובהקים, היו גם הם מתלמידיו של רבנו גרשום “מאור הגולה”.

כאשר חזר לעיר הולדתו, כבר יצא שמו למרחוק ותלמידים רבים מצרפת ומאשכנז התקבצו סביבו. ממקומות רבים שלחו אליו שאלות הלכתיות והשפעתו היתה גדולה. גם אז שמר על קשר עם רבותיו שבאשכנז, עמם החליף מכתבים בהלכה ובפרשנות התלמוד.

לאחר חורבנם של מרכזי התורה בגרמניה בימי “מסע הצלב”, בשנת ד’תתנ”ו (1096), הפכה ישיבתו למרכז התורה החשוב ביותר במערב – אירופה ועם תלמידיה נמנו כמה מגדולי הדור שאחריו. חתניו, שהיו גם תלמידיו, הם: ריב”ן (רבי יהודה בר נתן) ורבי מאיר בר שמואל מרומרוג. נכדיו, שהיו מגדולי בעלי התוספות ומפרשי התלמוד, הם: רשב”ם (רבי שמואל בר מאיר), רבנו תם (רבי יעקב בר מאיר) וריב”ם (רבי יצחק בר מאיר).

מפעלו הראשון והעיקרי של רש”י היה פירושו לתלמוד, שהפך לאבן – יסוד של לימוד התלמוד הבבלי ונדפס בכל מהדורות התלמוד. פירושו מצטיין בדיוק ובבהירות, בלשון קצרה ועמוקה, כשתשומת – לב רבה ניתנת לבירור הגירסא הנכונה בתלמוד. על פירושו נכתבו אין – ספור פירושים. נכדיו היו הראשונים שנשאו ונתנו בדבריו ובשיטתו.

מפעלו השני היה פירוש למקרא, אשר זכה גם הוא לתפוצה עצומה והיה לספר יסוד בלימוד המקרא בכל הדורות.
את רוב פירושו ליקט רש”י מדברי חז”ל במדרשים ובתלמוד. מטרתו היתה לפרש את לשון המקרא לפי פשוטו, כפי שציין זאת פעמים רבות בפירושו.

תשומת – לב רבה הקדיש רש”י לנושא דקדוק לשון הקודש. הוא הסתמך על המדקדקים שלפניו, ביניהם המדקדקים הספרדיים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק, אך לא פעם חלק עליהם.
כן נותרו ממנו תשובות בהלכה, קינות וסליחות, בהן נתן ביטוי למאורעות “מסעי הצלב”.
כמה וכמה חיבורים הלכתיים שיצאו מבית מדרשו של רש”י ונכתבו על – ידי תלמידיו, כוללים פסקי הלכה, תשובות והנהגות של רש”י, והם משמשים מקור חשוב בהלכה ובמנהגים, ביניהם:

• “הפרדס”
• “האורה”
• “סידור רש”י”
• “מעשה הגאונים”
• “איסור והיתר”
• “מחזור ויטרי”
• “תשובות רש”י”

(אנציקלופדיה לבית ישראל)