רבי צבי הירש אשכנזי מלבוב זצ”ל (“חכם צבי”)

רבי צבי הירש אשכנזי בר יעקב מלבוב, מחכמי אשכנז, מפוסקי הדור, בקי וחריף.

נולד בשנת ה’ת”כ (1660) – נפטר בלבוב בר”ח אייר ה’תע”ח (1718).

נצר למשפחת רבנים מפוארת.
אביו, רבי יעקב ז”ק אשכנזי, היה רבו של רבי דוד אופנהיים (הרד”א).
סבו מצד אמו היה רבי אפרים בר יעקב הכהן (בעל “שער אפרים”) – שניהם היו מרבותיו.
רבי יעקב עמדין (יעב”ץ) היה בנו.
החיד”א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) כתב עליו: “אף כי היה רך בשנים, הרעיש העולם כי גדל מאוד בבקיאות ובחריפות”.

בן 16 שנה החל לכתוב את תשובותיו הראשונות בהלכה.
היה ידוע בפרישותו וזהירותו, ונהג מנהגי חסידות ויראת שמים.
נדד לישיבתו של רבי אליהו קובי בסלוניקי כדי לעמוד על שיטת הלימוד הספרדית, שם סיגל את נימוסי הספרדים והלכותיהם, ומאז עיטרוהו בתואר “חכם”.
משם עבר לעיר אופן (כיום חלק מבודפסט).

במלחמה שהתרחשה בעיר בשנת ה’תמ”ו (1686) ניספו אשתו ובתו בפגיעת פגז תותח, והוא נמלט לסרייבו, שם נתמנה ל”חכם”.
אחר כך עקר לברלין, שם השתדך עם בתו של רבי משולם זלמן מירליס נוימרק, אב”ד קהילות אלטונה המבורג ונדסבק (אה”ו).
ישב שם שמונה עשרה שנה על התורה והעבודה והרביץ תורה בבית המדרש שייסד.

בשנת ה’תנ”ב (1692) הדפיס את הט”ז (“טורי זהב”) לרבי דוד הלוי, וצירף לו את הגהותיו.
מאז נודע שמו כגדול הדור.
משנפטר חותנו בשנת ה’תס”ו (1706) – נתמנה למלא את מקומו כאב”ד אה”ו יחד עם רבי משה בר מרדכי זיסקינד רוטנבורג. שני הרבנים שימשו לסירוגין, תצי שנה כל אחד.
בשנת ה’תס”ט (1709) פרצה ביניהם מחלוקת הלכתית, בעניין תרנגולת שלא נמצא ליבה, ה”חכם צבי” הכשירה ורבי משה זיסקינד הטריפה.
עקב המחלוקת עזב ה”חכם צבי” את כהונתו כאב”ד, אך המשיך לשמש כראש הישיבה באלטונה.

כעבור שנה הוזמן לשמש ברבנות אמסטרדם, שם הדפיס בשנת ה’תע”ב (1712) את ספרו “שאלות ותשובות חידושים וביאורים”, הנודע בשם שו”ת “חכם צבי”, שהקנה לו תהילה בעולם הרבנות.
כאשר בא לשם השבתאי נחמיה חייא חיון, נידהו רבי צבי, ובעקבות זאת התעוררה מחלוקת קשה, שבמהלכה פנו מתנגדי רבי צבי לערכאות של נוכרים.
כדי למנוע חילול ה’ החליט רבי צבי לנטוש את כס הרבנות באמסטרדם, ועבר לשמש כרב בלבוב והסביבה, שם שהה תקופה קצרה ונפטר.
על מצבתו נחקק: “אב לאביונים היה, לכל נפש מרה, בו מצא עזרה, מלחמת ה’ הוא נלחם באויביו”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)