רבי עבדאללה סומך בר אברהם מגדולי חכמי בבל. רב, מחבר וראש – ישיבה. הפוסק החשוב ביותר בזמנו בבבל. נולד בשנת ה’תקע”ג (1813). נפטר בליל שבת, י”ח באלול ה’תרמ”ט (1889). בן למשפחה חשובה, המיוחסת לרב ניסים גאון. ישב בבגדד. תלמידו של רבי יעקב בר יוסף הרופא.
תחילה פנה לעסקים וראה ברכה במעשיו. כיוון שראה כי לימוד התורה מתרופף, נטש את עסקיו והקדיש את כל עתותיו להרבצת תורה. בעזרת הנדבן יחזקאל בר ראובן מנשה – ייסד בשנת ה’ת”ר (1840) את בית – המדרש “אבו מנשה”, ואחר – כך את הישיבה הנודעת, “מדרש בית זלכה”.
העמיד תלמידים רבים. גדול תלמידיו הוא רבי יוסף חיים, בעל “בן איש חי”. מבית מדרשו יצאו רבנים לרחבי בבל, לפרס ולארץ – ישראל. תיקן תקנות רבות. כן עסק בצדקה ותמך בעניים ובתלמידי – חכמים. נפטר במגיפה, ונקבר, בניגוד לצו השלטונות, בחצר הקבר שעל – פי המסורת מיוחס ליהושע הכהן הגדול. הדבר גרם לפרעות, שבעטיין נאסרו רבנים וראשי קהל, עד שלאחר שלושה חודשים הוצאה הגופה מקברה ונקברה סמוך לבגדד.
חיבוריו: “זבחי צדק” – על “שולחן ערוך” חלק “יורה דעה” ומעט שאלות ותשובות; שו”ת “זבחי צדק החדשות”; “עץ השדה” – על מסכת ביצה; חידושים על רוב מסכתות התלמוד; פירוש להגדה של פסח; “חזון למועד” – על הלוח העברי. (אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות