רבי משה מינץ בר יצחק הלוי מחכמי אשכנז. ראש_ישיבה ופוסק חשוב בדורו. בן דודו של רבי יהודה מינץ. נולד בסביבות שנת ה’ק”פ (1420). נפטר בסביבות שנת ה’ר”מ (1480). היה תלמידם של בעל “תרומות הדשן” (רבי ישראל איסרלין) ושל מהרי”ו (רבי יעקב ווייל). הרבה לנסוע בקהילות אירופה וחקר את מנהגיהן ואת תקנות הקהילה. בצעירותו כיהן תקופה קצרה כרב בוירצבורג וממנה עבר למינץ. אחרי גירוש מינץ בשנת ה’רכ”ב (1462) כיהן כרב באולם, בלנדאו, בבמברג, בנירנברג ובפוזן, שם שהה משנת ה’רל”ד (1474), כנראה כמה שנים.
השפעתו של מהר”ם מינץ היתה רבה באשכנז ומחוצה לה. שאלות רבות בענייני הקהילה והיחיד הובאו לפניו. לא נשא פנים לאיש וכאשר ניסו כמה רבנים לייסד תקנות אחידות לקהילות אשכנז – התנגד להם. עמד בקשרי מכתבים עם גדולי דורו, ביניהם: רבו, בעל “תרומת הדשן”, רבי ישראל ברונא, רבי יהודה מינץ קרובו ועוד. ספר תשובותיו, הכולל 120 תשובות, יצא בדפוס. במהדורה שיצאה לאור בשנים האחרונות נוספו חיבוריו “שלושה ענפים” ו”סדר גט וחליצה”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות