רבי משה גלאנטי זצ”ל

רבי משה גלאנטי בר יהונתן (“המגן”) מחכמי ארץ ישראל, ראש רבני ירושלים.
נכדו של רבי משה בר מרדכי גלאנטי הנודע.

נולד בצפת בשנת ה’ש”פ (1620) – נפטר בירושלים בכ”א בשבט ה’תמ”ט (1689 ) לאחר לימודיו בצפת עבר לירושלים.
חכמי ירושלים שחיפשו מועמד מתאים לתפקיד הרבנות בעיר בחרו ברבי משה.

מחמת ענוותנותו לא רצה המג”ן להתעטר בכתר הרבנות, על-כן הכתירוהו בתואר: “ראשון לציון” על-פי הפסוק “ראשון לציון הנה הינם” (ישעיהו מא, כז).
מאז הסכימו שחכם העדה לא ייקרא רב אלא “ראשון לציון”.

היה גדול הדור ונערץ בעיני כל ישראל בארץ ובגולה וכל חכמי ארץ-ישראל היו כפופים לו.

הרביץ תורה כראש ישיבת “בית יעקב” והעמיד תלמידים מגדולי הדור, ביניהם: רבי חזקיהו די סילוה, מחבר “פרי חדש”, חתנו רבי ישראל יעקב בר שמואל חאגיז ורבי אברהם יצחקי, רבה של ירושלים.

בימיו אסור היה לאיש מלבדו לשאת תואר “רב” בירושלים.

בשנים ה’תכ”ז-כ”ח (1667-8) עשה בשליחות ירושלים בטורקיה, שם כתב תשובות בהלכה שנדפסו בספרי חכמי דורו.
בסוף שליחותו שהה בבודפשט.
רבי אפרים הכהן בעל “שער אפרים”, רב העיר בודפשט, הגיש לחוות דעתו היתר שנתן לעגונה.

קיימות עדויות כי פגש את משיח השקר שבתי צבי, ולאחר שראהו כותב מכתב לאחד מתלמידיו וחותם “אני ה’ אלקיך”, החרימו מייד.

ספרו הגדול “אלף המג”ן”, הכולל אלף תשובות ועניינים שונים, לא הודפס.
מספריו שהודפסו:

“זבח השלמים” – על התורה, נביאים וכתובים;
“קרבן חגיגה” – דרשות למועדים וחידושים על מסכת חגיגה.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)