רבי משה אלשיך בר חיים מחכמי ארץ ישראל. דרשן, פרשן ופוסק. מגדולי מרביצי התורה בארץ ישראל. מחשובי הפוסקים בדורו.
נודע בשם “אלשיך הקדוש”. נולד באדריאנופול בסביבות שנת ה’רס”ז (1507). נפטר בדמשק אחרי שנת ה’שנ”ג (1593).
למד תורה בסלוניקי אצל גדול הדור רבי יוסף טאיטאצק, ואצל רבי יוסף קארו, מחבר “שלחן ערוך”.

עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם נודע כסמכות עליונה בהלכה. בני דורו כינוהו “בעל הלכות גדולות” ו”פסקן גדול”, ומכל ארצות המזרח הריצו אליו שאלות בעניני הלכה.
נתן שיעורי תורה בשתי ישיבות בעיר ודרש בבתי הכנסת. היה מעורב בענייני הקהילה ודיין בבית דינו של רבי יוסף קארו, שאף הסמיכו הסמכה מלאה, בעקבות “חידוש הסמיכה” שהנהיג רבי יעקב בירב.
המשיך במסורת ההסמכה, כשהסמיך את תלמידו המובהק בהלכה רבי חיים ויטאל בשנת ה’ש”נ (1590).
בשנת ה’שמ”ז (1587) עקר מצפת לדמשק בגלל מגיפה.
בסביבות שנת ה’ש”נ (1590) ביקר בקהילות היהודיות בסוריה ובטורקיה, וייתכן שאף בפרס, ואסף כספים בשביל קהילת צפת.

אף שאת עיקר מעייניו שם רבי משה בלימוד ההלכה ובפסיקה, נדרש גם לפירוש התורה בעקבות עיסוקו כדרשן בימי שבת ומועד. עסק גם בקבלה, שאת אותותיה ניתן למצוא בספריו.
מסופר, כי כשרצה רבי משה ללמוד קבלה מהאר”י (רבי יצחק לוריא) סירב ללמדו, ואמר שלא בא לעולם אלא לחלק “ה”דרוש” שבתורה.
140 מתשובותיו כונסו בספר “תשובות רבי משה אלשיך”.

דרשותיו, שהיו לפירוש שלם על תורה נביאים וכתובים, חלקן הופיעו בדפוס בימיו: “תורת משה” – תורה; “מראות הצובאות” – נביאים (חוץ מיחזקאל); “חבצלת השרון” – דניאל; “שושנת העמקים” – שיר השירים; “רב פנינים” – משלי; “תפוחי זהב” – תהילים; “עיני משה” – רות; “דברים נחומים” – איוב.
פירושיו, שנכתבו בסגנון קל ומושך, ספוגים רעיונות מוסריים ופילוסופיים הנתמכים במקורות התלמוד והמדרשים.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)  
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים