רבי מאיר קצנלבויגן בר יצחק מגדולי חכמי איטליה, מחשובי הפוסקים בדורו.
נולד בקצנלבויגן שבגרמניה בשנת ה’רמ”ב (1482) – נפטר בפדובה בי’ בשבט ה’שכ”ה (1565).
למד תורה מפי רבי יעקב פולק, בעל “החילוקים”.
אחר-כך עבר לפדובה, שם למד בישיבתו של רבי יהודה מינץ.
נשא לאשה את נכדת רבי יהודה, בת בנו רבי אברהם, ששימש אחרי אביו כראש הישיבה.
לאחר פטירת חותנו, שימש רבי מאיר כרב בפדובה וכראש הישיבה, שמשכה אליה תלמידים רבים.
הוא נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורו ונתבקש להביע דעתו בשאלות רבות, הלכתיות וציבוריות.
בין השאר עמד בקשרי מכתבים עם קרובו הרמ”א (רבי משה איסרליש) וכמה מתשובותיו נדפסו ב”תשובות הרמ”א”.
בשנת ה’שי”ד (1554) שימש יושב-ראש באסיפת ראשי קהילות איטליה שכונסה בפררה ותיקנה תקנות ציבוריות.
תשובותיו הודפסו יחד עם תשובות אבי חותנו, רבי יהודה מינץ.
רבי מאיר הוציא לאור מהדורה של ספר “משנה תורה” לרמב”ם (רבי משה בר מימון) והוסיף בסופו הגהות והערות משלו.
בנו, רבי שמואל יהודה ( נפטר בו’ בניסן ה’שנ”ז / 1597 ),מילא את מקומו ונודע כאחד מגדולי חכמי איטליה.