רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ”ל (“חפץ חיים”)

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בר אריה , מגדולי חכמי פולין וליטא. דמות מופת של תורה ומוסר. מחשובי הפוסקים. נולד בי”א בשבט ה’תקצ”ה (1835). נפטר זקן מופלג, בכ”ד באלול ה’תרצ”ג (1933). עד גיל 10 למד תורה מאביו, אז עבר לווילנה, שם המשיך בלימודיו. הצטיין בענווה מופלגת. קומתו עלתה והזדקפה מעל כל חכמי דורו, בזכות חיבוריו החשובים שזכו לתפוצה רבה. לא נקרא בשמו אלא “חפץ חיים” על – שם ספרו הראשון. אישיותו, חסידותו, ענוותו, טהרת מחשבותיו ויושר מעשיו, ובעיקר ספריו החשובים, יצרו את השפעתו העצומה הן על החכמים וראשי הציבור והן על המון העם, להם היה רב ומנהיג נערץ.

לאחר נישואיו התגורר ה”חפץ חיים” בעיירה ראדין והתפרנס מחנות מכולת קטנה אותה ניהלה אשתו. הוא סירב להתעסק ברבנות. כל זמנו היה קודש ללימוד תורה והפצתה, בעיקר בקרב המון העם, אותם עודד תמיד ליראת שמים, לאמונה ולקביעת עיתים לתורה. ניהל “ספר חשבונות” אישי, בו פירט כל מעשה שעשה בכל אחת משעות היום, כשהוא מבקר את עצמו על כל מעשה שנראה בעיניו שלילי ועל כל רגע שלא נוצל כראוי.

מאות תלמידים התדפקו על פתחו עד שבשנת ה’תרכ”ט (1869) הפך ביתו ל”ישיבת ראדין”, או “ישיבת חפץ חיים”. 45 שנה לאחר מכן עברה הישיבה למשכן גדול ומרווח, כשבראש הישיבה עומד הגרנ”ט (רבי נפתלי טרופ). שנים רבות דאג ה”חפץ חיים” לכלכלת הישיבה, מטלה בה נעזר לימים בשלושת חתניו וכך נותר לו זמן לכתיבת חיבוריו, הדפסתם והפצתם.

ה”חפץ חיים” חיבר 21 ספרים, שרובם עוסקים בצרכים המיידיים של החיים היהודיים בתקופתו. בהיותו בן 35 שנה, הדפיס בווילנה את חיבורו הראשון – “חפץ חיים”, העוסק כולו בהלכות לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע. כל חייו הטיף לשמירת הלכות אלו. לימים פירסם עוד שני ספרים בשטח זה. חיבורו החשוב ביותר הוא ספר “משנה ברורה” – חיבור כולל על “שולחן ערוך” חלק “אורח חיים”, שהפך לספר ההלכה הנפוץ ביותר בכל קהילות ישראל עד ימינו אלה. בקהילות אשכנז הוא קיבל מעמד של פוסק אחרון שהלכה כמותו בכל מקום וספרו נלמד כספר חובה לכל יהודי שומר מצוות.

בין יתר חיבוריו: “אהבת חסד” – על הסוגים השונים של גמילות – חסדים; “מחנה ישראל” – ספר הלכה מעשי לחיילים יהודיים; “נדחי ישראל” – לעודד יהודים שהיגרו למערב, בעיקר לאמריקה. כן כתב ספרים על כשרות המזון, טהרת המשפחה ותלמוד – תורה. היה ממייסדי “אגודת ישראל” וממנהיגיה הבולטים. נבחר להיות הפותח ב”כנסייה הגדולה” הראשונה של “אגודת ישראל” בשנת ה’תרע”ב (1912). היה ממארגני “ועד הישיבות” וסייע לרבות מישיבות אירופה להתקיים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. (אנציקלופדיה לבית ישראל)