רבי יצחק לוריא אשכנזי (האר”י הקדוש) זצ”ל

רבי יצחק לוריא אשכנזי בר שלמה מחכמי ארץ ישראל ומצרים. מגדולי המקובלים שבכל הדורות. גדול בנגלה ובנסתר. נולד בירושלים בשנת ה’רצ”ד (1534). נפטר בצפת, בגיל 38, ביום ה’ באב ה’של”ב (1572). מייסד ויוצר שיטה חדשה ועמוקה בתורת הקבלה, הנקראת “שיטת האר”י”, והיא המקובלת עד ימינו. כינויו האר”י הוא ראשי – תיבות של האלוקי רבי יצחק.

בני דורו קראו לו רבי יצחק אשכנזי. מרבית שנותיו ישב במצרים. היה קרובו של מהרש”ל (רבי שלמה לוריא). אביו עלה לארץ ישראל מפולין או מאשכנז.
בעודו ילד התייתם מאביו ואימו לקחה אותו למצרים, שם שהו אצל אחי האם, רבי מרדכי פרנסיס, שהיה עשיר גדול. בן 15 נשא לאשה את בתו של רבי מרדכי דודו. עוד בהיותו בירושלים למד קבלה מפי המקובל רבי קלונימוס. רבו בנגלה ובנסתר היה הרדב”ז (רבי דוד בן זמרא), שאצלו למד במצרים. למד תורה גם אצל רבי בצלאל אשכנזי, מחבר “שיטה מקובצת”, וכתב עמו כמה מספרי ה”שיטה” וביניהם ה”שיטה” על זבחים.

התבודד שש שנים בקדושה ובפרישות. שנתיים ישב על אי בודד על הנילוס, שהיה שייך לדודו – חותנו. חיבר פירוש ל”ספרא דצניעותא”. אליהו הנביא היה מתגלה אליו תדיר. בשנת ה’ש”ל (1570) הורה לו אליהו הנביא לעלות לארץ ישראל ולמסור שם את תורתו ואת סודותיו בנסתר לרבי חיים ויטל. האר”י התיישב בצפת, ועוד הספיק להכיר את הרמ”ק (רבי משה קורדובירו). אחרי זמן קצר נפטר הרמ”ק והאר”י החל לדרוש בענייני קבלה בבית – הכנסת האשכנזי בצפת. למרות שהשתדל להצטנע, הכירו הכל בגדולתו. בין שומעיו היה גם מרן רבי יוסף קארו (בעל “בית יוסף” ו”שולחן ערוך”).

רבי חיים ויטל שהה עם רבו האר”י רק כשנה, ובה הספיק לקבל את תורת רבו ולהיות גדול תלמידיו והמוסמך היחיד להנחיל את תורת הקבלה לדורות עולם. רבי חיים ויטל רשם מפי האר”י את תורתו וליקט מרשימותיהם של שאר התלמידים, המכונים “חברים”. הספר העיקרי שערך רבי חיים ויטל הוא “עץ חיים”, המכיל חידושים רבים בקבלה, שחלקם באים לפרש מקומות קשים בספר ה”זוהר”, ובו מובאת שיטת האר”י. רבים ממנהגי האר”י שיסודם בתורת הקבלה, הפכו לנחלת המוני בית ישראל, בעיקר בזכות רבי אברהם גומבינר, אחד הפוסקים המוסמכים והמקובלים ביותר, שבספרו “מגן אברהם”, כלל את מנהגי האר”י ואת הכרעותיו, כשהוא מכנה אותם “כתבים”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)