מחכמי ארץ ישראל שעלו מליטא ומגדולי התורה הנודעים. נולד בליטא בשנת ה’תרמ”ו (1886). נפטר בירושלים באלול ה’תשל”ו (1976). תלמיד ישיבות טלז, מיר וסלובודקה כן למד אצל רבי חיים סולובייצ’יק מבריסק והיה מיודד ומחליף מכתבי – תורה עם בנו רבי יצחק זאב מבריסק. רכש מוניטין כגדול בתורה וכפעיל בחיי הקהילה. במהלכה של מלחמת – העולם הראשונה נדד ברחבי רוסיה והקדיש את עצמו ללימוד ולחיזוק החיים הדתיים. נבחר לרבה של סלוצק וסמולנסקי. בשנת ה’תרפ”ח (1928) הדפיס יחד עם רבי שלמה יוסף זוין את כתב העת התורני “יגדיל תורה”, שסייע בחיזוק לימוד התורה בתנאים הקשים של רוסיה הסובייטית.
בשנת ה’תר”צ (1930) נאסר כ”קונטר – רבולוציוניר” (כמתנגד למשטר) ונשפט לגלות בעבודת – פרך בסיביר. לאחר כשנתיים הצליחו אשתו וחבירו להשיג את שחרורו. היגר ללונדון, שם נתמנה לרב קהילת “מחזיקי הדת” והיה לדיין בבית – הדין של לונדון. בכוח אישיותו החזקה נודעה לו השפעה גדולה על היהודים. נבחר כחבר במועצת גדולי התורה של “אגודת – ישראל”. בשנת ה’תשי”א (1951) פרש מכל תפקידיו והתיישב בירושלים, שם היה לדמות מזהירה בעולם הישיבות בעמדו בראש ישיבת סלבודקה. כתב את הספרים “דיני ממונות” ו”ארץ ישראל” המצטיינים בסגנון רהוט וברעיונות מקוריים. עיקר תהלתו באה על מפעלו המונומנטלי “חזון יחזקאל” – פירוש מקיף על ה”תוספתא” בצירוף חידושי תורה מפרי עטו, המצטיינים בסגנון רהוט ובבהירות מחשבתית. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות