רבי יהודה החסיד זצ”ל

רבי יהודה החסיד מחכמי פולין, מופלג בחסידות ובענווה ודרשן רב השפעה. מגדולי המקובלים בדורו וגאון בתורת הנגלה. רוב ימיו ישב בתענית ובסיגופים. נולד בשדלוביץ שבליטא בשנת ה’שצ”ח (1638). נפטר בירושלים בו’ במרחשון ה’תס”א (1700). שמו היה רבי יהודה (סגל) הלוי. יש מייחסים לו את הכינוי “החסיד רבי יהודה אשכנזי”, המופיע רבות בתשובות רבני התקופה, כאחד מרבני איטליה בשנת ה’תל”ח (1678). רבי יהודה נדד בקהילות ישראל והטיף לחזרה בתשובה ולמעשים טובים כדי לקרב את הגאולה. הוא היה דורש בבתי – כנסת בהתרגשות גדולה ובבכייה. נהג להופיע ובידו ספר – תורה, והדבר השפיע רבות על מאזיניו.

היה ראש החבורה של עשרות משפחות, שהתארגנו בהשפעתו לעלייה לארץ הקודש. עליית קבוצתו של רבי יהודה היתה עלייה מאורגנת ראשונה לארץ – ישראל והותירה רושם עמוק בתקופתו. אלפי אנשים דבקו בו, גדולי – תורה, מקובלים ורבנים חשובים, ביניהם; רבי נתן נטע ממנהיים, בעל “מאורות נתן”, ורבי משה בר ישעיה כ”ץ, בעל “מטה משה”.

מתוך אמונה שהגאולה קרובה, יצא רבי יהודה את פולין בשנת ה’תנ”ט (1699) בדרכו לארץ – ישראל, בראש קבוצה בת 1500 איש. רבים מהם מתו בדרך. לירושלים הגיעו בסתיו ה’תס”א (1700). רבי יהודה נפטר באופן פתאומי, מספר ימים אחרי הגיעם. מותו זרע מבוכה בקרב חבורת העולים, שנשארו כצאן ללא רועה. מצבם הכלכלי היה רע והם נרדפו על – ידי יהודי ירושלים הוותיקים, שחשדו באחדים מבני החבורה שהם נוהים אחרי השבתאות. עם זאת, היו בחבורה זו מקובלים אמיתיים, כפי שכותב החיד”א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) מפי סבו (“שם הגדולים”).

בני החבורה שלחו את רבי גדליה מסמיאטיץ, תלמידו של רבי יהודה, לעורר את יהודי הגולה לבוא לעזרת החבורה. רבי גדליה חיבר ספר בשם: “שאלו שלום ירושלים”, בו רשם את קורות עלייתם לארץ- ישראל של רבי יהודה ובני חבורתו. רבים מהעולים התאכזבו בשל מצבם הכלכלי והחברתי ועזבו את ארץ – ישראל. לפי המסורת, רכש רבי יהודה שטח קרקע סמוך ל”בית-כנסת הרמב”ן” בעיר העתיקה בירושלים, ועליו נבנה כעבור 150 שנה בית – הכנסת הגדול לקהילת האשכנזים בירושלים, שנקרא על שמו “חורבת רבי יהודה החסיד”. בית – כנסת זה נחרב כליל במלחמת השחרור וכיום נמצא בתהליך שיקום. (אנציקלופדיה לבית ישראל)