רבי חיים ויטאל זצ”ל (המהרח”ו)

רבי חיים ויטאל בר יוסף מחכמי ארץ ישראל. מגדולי המקובלים בכל הדורות, ומעמודי התווך של שיטת האר”י (רבי יצחק לוריא) בקבלה.

נולד בצפת בשנת ה’ש”ג (1543). נפטר בדמשק בשנת ה’ש”פ (1620).

מורו בתורת הנגלה היה רבי משה אלשיך, ובתורת הנסתר – הרמ”ק (רבי משה קורדובירו).

בצעירותו החל לחבר פירוש לספר “הזוהר”, לפי שיטתו של הרמ”ק.
בשנת ה’ש”ל (1570) עלה האר”י לצפת, ומהרח”ו היה לתלמידו המובהק והמקורב ביותר.
האר”י החשיב מאוד את תלמידו הנערץ וראה בו את היחיד היכול לרדת לסוף דעתו ולכתוב את דבריו נאמנה. במשך שנה תמימה העלה על הכתב את כל אשר שמע מפי האר”י.

מהרח”ו ראה בקבלת האר”י את דרך הקבלה האמיתית, שאינה בנויה על השכל האנושי אלא כולה גילויים עליונים שבאו לאר”י ברוח הקודש, ובכך דחה את כל ספרי המקובלים שעמדו אחרי הרמב”ן (רבי משה בר נחמן).

עם פטירת האר”י, בשנת ה’של”ב (1572), נחשב מהרח”ו לממלא מקומו ויורשו.
על אף שרבים מתלמידי האר”י רשמו רשימות ששמעו מפיו, רשימותיו של מהרח”ו הן שנתקבלו כמוסמכות ביותר, ותלמידי האר”י קיבלו עליהם את מהרח”ו כרב מובהק לתורת האר”י.

שמו יצא לתהילה כאיש מופת ורבים פנו אליו בכל מחלה ופגע.
מהרח”ו נדד רבות בין צפת, ירושלים ודמשק.
בשנת ה’שמ”ד (1584) סמכו רבי משה אלשיך לדיין בירושלים.
3 שנים אחר – כך היה בצפת, שם חלה במחלה קשה והיה מוטל זמן רב בלי הכרה. בזמן מחלתו הצליחו חכמי צפת להעתיק את כתביו.

משנת ה’שנ”ד (1594) עד פטירתו, ישב מהרח”ו בדמשק. במותו ציווה לקבור עמו את כל כתביו וצוואתו התמלאה.
כעבור כמה שנים הוציאו רבי יוסף צמח ורבי אברהם אזולאי את הכתבים מן הקבר, לאחר שעשו שאלת חלום (“שם הגדולים”).

מהרח”ו היה סופר פורה. את עיקר תורתו קיבץ בשני חיבורים מקיפים: ספר “עץ החיים” וספר “עץ הדעת”, כשהראשון היה שם כולל לכל הכתבים שבהם עיבד את תורת רבו האר”י.

מהדורה ראשונה של ספר זה נשארה בידי בנו רבי שמואל בדמשק, ובמשך כ – 200 שנה הועתקה בידי מקובלים רבים. הודפסה בירושלים לפני כ – 150 שנה ב – 7 כרכים. ספר “עץ הדעת” – אבד.
כן כתב:
“פרי עץ חיים”; “ספר הכוונות” – בשני חלקים: א. ענייני הברכות והתפילות. ב. ענייני שבת ומועד;
“ספר הגלגולים” – גלגולי נשמות;
“שערי קדושה” – שכר ועונש;
“ליקוטי תורה וטעמי המצוות” – על התנ”ך;
“שער היחודים ותיקון העוונות” – בענייני רוח הקודש והתשובה;
“אוצרות חיים” – דרושים בקבלה;
“ליקוטי הש”ס” – פירוש על אגדות חז”ל.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)