רבי ברוך ממזיבוז’ בר יחיאל מחכמי פולין, אדמו”ר בדור השני לחסידות. בן בתו של רבי ישראל בעל – שם – טוב, מייסד החסידות. נולד במז’יבוז’ בשנת ה’תקי”ז (1757). נפטר בי”ח בכסלו ה’תקע”א (1810). היה בן 3 שנים כשהסתלק הבעש”ט ומאז התחנך בידי המגיד ממזריץ’ (רבי דב בר) ובבית רבי פנחס שפירא מקוריץ.

בשנת ה’תק”מ (1780) נתמנה לרבה של טולצ’ין, אך בשל ההתנגדות אליו חזר כעבור שמונה שנים למז’יבוז’. נהג אדמו”רותו ביד רמה ובעשירות גדולה, וראה את עצמו כממשיך מנהיגותו של הבעש”ט. חסידיו נמנו באלפים. תפילתו היתה בהתלהבות עצומה. רבי ברוך תמך בעליית החסידים לארץ – ישראל מייסודם של רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק בשנת ה’תקל”ז (1777). החזיק בחצרו את הבדחן הרשלי אוסטרופולר. היה תקיף בדעתו ובר – פלוגתא לרבים מצדיקי דורו.

רבים מאדמו”רי זמנו חלקו על דרכו, אך כיבדוהו בזכות זקנו הבעש”ט. בשנת ה’תקס”ח (1808) נפגש עם רבי שניאור זלמן מלאדי כדי ליישב את חילוקי הדעות ביניהם. על פרטי הוויכוח פירסם רבי שניאור זלמן מכתב גלוי. השתתף בכינוס צדיקים חסידיים בברדיצ’ב בשנת ה’תקס”ב (1802), שדן בין השאר בבקשה מהשילטונות לאפשר התיישבות יהודים בכפרים. כתביו: “אמרות טהורות” – הודפס בספר “דגל מחנה אפרים” מאת אחיו רבי משה חיים אפרים מסדילקוב; “בוצינא דנהורא”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.