היום ההילולה – ז’ אדר

רבי אפרים שלמה לונטשיץ בר אהרן מחכמי פולין. דרשן ומרביץ תורה.

נולד בשנת ה’ש”י (1550). נפטר בשנת ה’שע”ט (1619).

בצעירותו למד בישיבתו של המהרש”ל (רבי שלמה לוריא). התפרסם בכשרונו המיוחד כדרשן והוא סבב ודרש בקהילות הגדולות בפולין: לובלין, למברג, ירוסלב ועוד.

בשנת ה’שס”ד (1604) התיישב בפראג, שם שימש כאב – בית – דין וכראש – ישיבה. היה מקורב מאוד לראשי “ועד ארבע ארצות” ובהמלצתם נתמנה לראש – ישיבה בלמברג.

דרשותיו של רבי אפרים שופכות אור על החיים הדתיים והחברתיים של יהודי פולין בזמנו.
הוא ביקר בחריפות את השכבה האמידה בציבור, שעסקה בסיפוק עצמי של תענוגות ומותרות, תוך הזנחת אחיהם העניים, דבר שלא מנע מהם לבקש מעמד של כבוד בקהילה.
מסקנתו היתה, כי העושר שמור לבעליו לרעתו – כאשר אינו משתמש בו לצרכים נכונים.
עם זאת, לא חסך את שבט ביקורתו מן העניים, אשו תלו את עצמם בנדיבות ליבם של העשירים, מבלי להשתדל די כדי לספק את צרכיהם בעצמם.

רבי אפרים התנגד ללימוד התורה בשיטת הפלפול, המרחיקה את הלומד מאמיתה של תורה.

דרשותיו נדפסו בספרים:
“עיר גיבורים”;
“עוללות אפרים”;
“אורח לחיים”;
“כלי יקר” – פירוש על התורה בדרך הדרוש, נכלל במהדורות רבות של “מקראות גדולות”;
“ספרי דעת”;
“עמודי שש”;
“פתיחות ושערים”.

בספריו הזכיר את חיבורו “רבבות אפרים”, אך הספר אינו בידינו.
חיבר 3 סליחות, בעקבות הפרעות שאירעו בפראג בשנת ה’שע”א (1611).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.