רבי איסר זלמן מלצר בר ברוך פרץ, מחכמי ליטא וארץ – ישראל. מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה. נולד במיר שברוסיה הלבנה בחודש אדר ה’תר”ל (1870). נפטר בירושלים בי’ בכסליו ה’תשי”ד (1953).
כבר בילדותו נודע כבעל כשרונות וכשהגיע למצוות נסע ללמוד בישיבת וולוז’ין, שם דבק בו הכינוי “העילוי ממיר”. רבי חיים סולובייצ’יק מבריסק גילה כלפיו חיבה יתירה. כבר בהיותו בן 24 נתמנה כר”מ (ריש מתיבתא) בישיבת סלבודקא.
בשנת ה’תרנ”ז (1897), כשייסד ה”סבא מסלבודקא” ישיבה בסלוצק, לקח עמו את רבי איסר זלמן עם כמה ממצוייני תלמידיו. בשנת ה’תרס”ג (1903) נתמנה כרבה של סלוצק.
בשנת ה’תרפ”ג (1923) נמלט רבי איסר זלמן מרוסיה, השתתף בכנס היסוד של “אגודת ישראל” ונבחר ל”מועצת גדולי התורה” שלה. בשנת ה’תרפ”ה (1924 ) עלה לארץ – ישראל, התיישב בירושלים ועמד בראש הישיבה הוותיקה “עץ חיים”. הוא הנהיג בישיבה את דרך הלימוד של ישיבות ליטא ואת לימוד המוסר. לשיטתו בלימוד יצאו מוניטין של הבנה ישרה והעמקה הגיונית.
היה פעיל בייסוד “ועד הישיבות” והשתדל רבות למען מוסדות ה”חינוך העצמאי” של “אגודת ישראל”. בתקופת חייו האחרונה כיהן כנשיא “מועצת גדולי התורה”.
בירושלים החל לפרסם את חיבורו הגדול “אבן האזל” – על “משנה תורה” של הרמב”ם (רבי משה בר מימון). הספר היה לאבן פינה אצל לומדי התורה בעולם הישיבות. כן הוציא לאור את חידושי הרמב”ן (רבי משה בר נחמן) על התלמוד, בתוספת הערות ותיקוני נוסח.
(אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות