רבי אברהם ישעיהו קרליץ בר שמריהו יוסף, מגדולי התורה וגדול הפוסקים בדורינו ממנהיגי היהדות החרדית בימיה הסוערים עם קום מדינת ישראל. נולד בקוסוב שבליטא בשנת ה’תרל”ט (1878). נפטר בבני – ברק בט”ו במרחשון ה’תשי”ד (1953). אביו רבי שמריהו יוסף, היה רבה של קוסוב. כשנעשה בר מצווה נדר שילמד כל חייו תורה לשמה.

בגיל 14 נסע לבריסק ללמוד תורה מרבי חיים סולובייצ’יק, אך חזר לקוסוב מסיבה שהיתה שמורה עמו, ולמד תקופה ממושכת בחברותא עם אחיו רבי מאיר. כל אחיו וגיסיו היו תלמידי חכמים גדולי – תורה. עד עלותו לארץ – ישראל היה ה”חזון איש” בחזקת “נסתר”, וכל מעשיו נעשו בהיחבא ובזהירות. את כל ספריו הוציא לאור בעילום – שם. הצטנע בארבע אמותיו, ולמד תורה ביגיעה עצומה. חי חיי חסידות ופרישות.

לאחר נישואיו התיישב בעיירה כוידיאן. התפרנס מחנות שניהלה אשתו, והוא עמל ויגע בתורה בשקידה עצומה. באחת מאיגרותיו כתב: “אין עונג בעולם כשקידת התורה”. גיסו, רבי יעקב ישראל קנייבסקי (בעל “קהלות יעקב”), העיד שהש”ס היה מסודר במוחו. בשנת ה’תרע”א (1911) הדפיס את ספרו הראשון ובמשך חייו חיבר 23 חיבורים בהלכה. לכל ספריו קרא “חזון איש”, מבלי להזכיר את שמו, ורק מעטים ידעו שהמלה אי”ש היא ראשי – תיבות של שמו אברהם ישעיהו.

דרך לימודו היתה – לחפש “אמיתה של תורה” ו”לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא”. הוא התמחה בכל מקצועות התורה וכמעט שלא היה בחוכמה ובמדע נושא הקשור בהלכה, שלא התעסק בו. הוא עסק באסטרונומיה (בענייני קידוש החודש); בבוטניקה (בענייני סדר “זרעים”); במתמטיקה (בחישובים הלכתיים שונים); ברפואה (בייעוץ לפונים אליו בשאלות רפואיות). חיבר חיבורים מפורטים למסכתות: “כלים”, “נגעים”, “אוהלות” ו”עוקצין”. סגנונו בהלכה הינו תמציתי ומנוסח בקיצור. לספריו יצאו מוניטין אצל גאוני ליטא, שראו בהם המשך לשיטת הגר”א (הגאון רבי אליהו מווילנה), הדוחה את הפלפול ואת ההתרחקות מהפשט. ה”חזון איש” ראה בגר”א את רבו הרוחני ובאחת מרשימותיו כתב, שיש להתייחס לגר”א כלאחד הראשונים.

אחרי מלחמת העולם ה – 1 עבר לווילנה. גדולי וילנה הכירו בגדולתו ובמיוחד העריכו רבי חיים עוזר גרודז’נסקי, שהיה מנהיג היהדות בדורו והתייעץ עם ה”חזון איש” בבעיות הלכה ובבעיות ציבוריות כלליות. כמו – כן, היה בקשר אמיץ עם ה”חפץ – חיים” (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין). בשנת ה’תרצ”ג (1933) עלה ה”חזון איש” לארץ – ישראל והתיישב בעיר בני – ברק. רבי חיים עוזר כתב עליו לרבני ארץ – ישראל את המלים: “ארי עלה מבבל”. עם עלייתו לארץ חל מפנה בחייו. הוא יצא מאלמוניותו לרשות הרבים והפך למנהיג היהדות החרדית. אף שלא שימש בשום תפקיד רשמי של רב או פוסק, הוכר כפוסק הדור. מכל קצווי הארץ פנו אליו בשאלות הלכתיות. הוא עסק בשאלות אקטואליות שהתחדשו עם החיים וההתפתחות הטכנולוגית, ופעמים עמד כנגד שאר גדולי הפוסקים, כמו בשאלת קביעת יום צום הכיפורים ליהודים הנמצאים בשנחאי. עסק רבות בענייני הלכות התלויות בארץ. עודד מאוד את שמירת השמיטה כהלכתה והתנגד ל”היתר המכירה” שהונהג ביישוב החדש.

דאג להקמת ישיבות, תלמודי – תורה ומקוואות, באמצעות תרומות גדולות שקיבל מנדבנים. הוא נתן ידו גם לעסקנות ציבורית לשם שמים. היה מתנגד ביותר ל”ציונות”, שלדעתו המיטה שואה רוחנית על רבבות מבני – ישראל. התנגד גם לשיטת תנועת “המזרחי”, שנקטה בדרך הפשרה. אחד המאבקים הגדולים בהם השתתף היה המאבק נגד גיוס בנות. בעיצומו של הוויכוח הציבורי והמאבק עם ראשי המדינה, נפגש עם ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן – גוריון, שבא לבית ה”חזון איש” לשוחח עמו בעניינים העומדים על הפרק וביחסים בין דתיים לחילוניים. פרטי השיחה לא נודעו ברובם.

מלבד היותו פוסק הדור, פנו אליו רבים גם לקבלת עצה ותושייה ולבקשת עזרה. ה”חזון איש” התפרסם כפועל ישועות בכוח תפילותיו. פטירתו השרתה אבל כבד בעולם היהודי – הכל חשו כי נסתלק מנהיג הדור. נקבר בבית – החיים “זכרון מאיר”, שייסד ידידו הגדול, רבי חיים יעקב הלפרין, על-פי עצת ה”חזון איש”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים