מחכמי פולין וארץ-ישראל, מגדולי החסידות. מקובל, גדול בתורה בנגלה ובנסתר. גיסו של הבעש”ט (רבי ישראל בעל שם טוב). נולד בברודי (או בקיטוב) בערך בשנת ה’תנ”ו (1696). נפטר בירושלים בכ”ה באדר א’ ה’תקכ”א (1761).

בן למשפחת רבנים מיוחסת. אביו היה רב בברודי. היה מחכמי הקלויז שם, ולימים כיהן כראב”ד באחד מארבעת בתי-הדין בברודי וכש”ץ (שליח-ציבור) קבוע, תפקיד שנחשב מכובד ביותר.

רבי יהונתן אייבשיץ כינה אותו “הרב החסיד המפורסם, המופלג בתורה ומקובל אלקי”. רבי יחזקאל לנדא, מחבר “נודע ביהודה”, מעטר אותו כ”חכם השלם והכולל חסידא קדישא”.

בתחילה היה רבי אברהם ממתנגדי הבעל שם טוב, אך כאשר הכירו מקרוב, אחרי שהבעל שם טוב נשא לאשה את אחותו של רבי אברהם, (אביו של רבי אברהם השיא את בתו לבעל שם טוב) הפך למעריצו, אף עבר לביתו שבמז’יבוז’ ושימש מורה ומחנך לבנו יחידו של הבעש”ט, רבי צבי.

בשנת ה’תק”ב (1742) עלה בשליחותו של הבעש”ט לארץ-ישראל עם בני ביתו כדי להפיץ את תורת החסידות שם. לפי הוראת הבעל שם טוב קשר קשרי ידידות עם רבי חיים בן עטר (בעל “אור החיים”).

מפאת התנאים , הקשים ששררו בארץ-ישראל חזר לברודי, והסתופף מספר שנים , בצל הבעש”ט. בסוף שנת ה’תק”ו (1746) עלה שנית לארץ ישראל והתיישב בחברון.

בשנת ה’תקי”ג (1753) ביקר בירושלים, שם באו אליו “כל חכמי ירושלים עם טובי העיר, אשכנזים וספרדים”, והציעו לו לקבלו לרב “ושמחו שמחה גדולה וצעקו “יחי המלך”. רבי אברהם נעתר לבקשתם ועמד בראש העדה עם בניו רבי חיים אהרן ורבי יקר.

בשנת ה’תקי”ח (1758) היה בין חכמי ישיבת המקובלים “בית אל” בראשות גדול המקובלים הרש”ש (רבי שר שלום שרעבי). נקבר בירושלים, ומצבתו נתגלתה לאחר מלחמת ששת הימים.

(מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים