רבי אברהם בר משה, מחכמי מצרים,  נגיד, רופא וחסיד. בנו יחידו של הרמב”ם (רבי משה בר מיימון). נולד בקאהיר בשנת ד’תתקמ”ו (1186). נפטר בשנת ד’תתקצ”ח (1237). אצל אביו למד תורה, פילוסופיה ורפואה. מיד לאחר מות אביו נתמנה לנגיד ליהודי מצרים חרף גילו הצעיר. משרה זו, שבה החזיק עד סוף ימיו, נותרה בחזקת המשפחה לאורך כמה דורות במשך כ – 200 שנה. היו שחלקו על נגידותו והמחלוקת הובאה לפני הסולטאן, אך רבי אברהם גבר על מתנגדיו. כאביו היה מקורב לחצר המצרית והיה מרופאיו של הסולאטן אלכאמל. אבן אוזביה, סופר ערבית בן זמנו, מספר עליו כי היה גבה-קומה, בעל שכל שנון, נעים בהליכותיו ומלומד בחכמת הרפואה.

כאשר שלח אליו רבי דניאל בר סעדיה מבבל בשנת ד”תתקע”ג (1213 ) דברי ביקורת על כתבי אביו “משנה תורה” ו”ספר המצוות”, ענה לו רבי אברהם בשני חיבורים נפרדים; “ברכת אברהם” ו”מעשה ניסים”. כשפרץ הפולמוס סביב ספרי הרמב”ם בפרובנס ובספרד העדיף רבי אברהם תחילה שלא להיות מעורב, אולם כאשר שמע על שריפת ספרי אביו במונטפלייר, בשנת ד’תתקצ”ה (1235) כתב לחכמי פרובנס קונטרס ושמו “מלחמות ה”‘.

נחשב כסמכות הלכתית, ורבים פנו אליו מקרוב ומרחוק בשאלות הלכה, בכללם רבני עדן שבתימן ורבני אלכסנדריה. כמאה ושלושים מתשובותיו הודפסו בקובץ “תשובות רבנו אברהם בן הרמב”ם”. כנגיד תיקן תקנות חשובות לחיזוק הדת בעדתו והטיל מרות על הדיינים ותקיפי הקהל. תקנותיו אומצו על-ידי קהילות יהודיות אחרות, ביניהן קהילת יהודי עכו, אז החשובה בקהילות ארץ-ישראל.
בשל עיסוקיו הציבוריים והרפואיים לא עלה בידו להשלים את חיבוריו התורניים. ספרו העיקרי “כתבא כפאיית אלעאבדין” – “המספיק לעובדי ה”‘, שלא שרד בשלמות – הוא אנציקלופדיה של היהדות. מפירושו לתורה נשתמרו רק הפירושים לבראשית ולשמות. התחיל לכתוב ביאור לספר “משנה תורה” של אביו. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.