ט”ז מנחם אב
אָנָּא ה’, מָלֵא רַחֲמִים רַבִּים, רַחֵם עָלַי וְעַל כָּל חֶבְרָתֵנוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְתַצִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל זֶה, וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים כְּלָל בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, תַּעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, בְּלִי טִרְדָּא וּבְלִי בִּלְבּוּל הַדַּעַת כְּלָל וְנֵדַע וְנַאֲמִין כִּי הַכֹּל מֵאִתְּךָ וְלֹא עַל יָדֵינוּ כְּלָל. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל עָסְקֵנוּ וַעֲשִׂיָּתֵינוּ וְתַזְמִין פַּרְנָסָתֵנוּ קֹדֶם שֶׁנִּצְטָרֵךְ לָהֶם, בְּרֶוַח וְלֹא בְּצִמְצוּם, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר מִתַּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה “וִיהִי נֹעַם ה’ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ”. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה יא)