סדר הלימוד על פירות ט”ו בשבט

חיטה:
האילן, שאכלו ממנו אדם וחוה, חטים היה. כשאין באדם דעה, אומרים: לא אכל אותו האיש פת חטים מימיו (ב”ר, טו, ח).

זית:
נמשלו ישראל לזית, שנאמר: ‘זית רענן יפה פרי תואר קרא ה’ שמך’ (ירמיה יא,טז). מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא” (מנחות נ”ג): ועוד מה זית אינו מתערבב עם שאר משקין, כך ישראל אינם מתערבים עם העכו”ם. (שמות רבה לו א) ועוד מה שמן זית תמיד מעל המשקים, כך ישראל העם הנבחר למעלה מכולם.

תמר:
נמשלו ישראל לתמר, מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, לולבין לארבעת המינים,ענפים לסכוך,סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, קורות לקרות בהן הבית. כך ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי אגדה, בעלי מצוות, בעלי צדקות” (ב”ר, מ”א,א’).

גפן:
נמשלו ישראל לגפן, שנאמר: ‘גפן ממצרים תסיע’ לומר לך, מה הגפן הוא הרך שבאילנות אולם פריו הוא המשובח מכל הפירות, כך עם ישראל, נחשב לחלש בין האומות, אולם פריים, התורה והמצוות – יקר ונעלה מאד. ועוד מה הגפן, אינו מקבל הרכבה עם שאר אילנות, כך ישראל אינם יכולים להטמע באומות, כי שרשם קדוש ונבדל, וסוף כל יהודי שיחזור לשרשו. (עוד יוסף חי, פ’ וישב)

תאנה:
נמשלו דברי תורה לתאנה שנאמר: “נצר תאנה יאכל פריה משלי כז לומר לך, מה תאנה זו כלומר: העץ עצמו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים משום שאינן מתבשלות בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן, מוצא בהן טעם. (עירובין נד) ועוד רוב האילנות, נלקטים כאחת ,והתאנה נלקטת מעט מעט, כך ד”ת, היום לומד מעט ומחר מעט עד שלומד כולה. (מ”ר. יב,א). ועוד, כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול [שאין לה גרעינים וקליפין]. כך דברי תורה אין בהם פסולת, שנאמר: “כי לא דבר ריק הוא מכם”. (דברים לב) הרואה תאנה בחלום, תורתו משתמרת בקרבו.

רימון:
“הנצו הרמונים – אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות כגרעיני הרמונים” (שיר השירים רבה), “כפלח הרמון רקתך” (שיר השירים ד), אמר רבי שמעון בן לקיש: אל תקרי “רקתך” אלא “ריקתך”, שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. (עירובין עב).

אתרוג:
“ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר” (ויקרא כג). עץ שטעם עצו ופריו שוה,זה האתרוג. (סוכה לה ע”א). מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם תורה, ויש בהם מעשים טובים. (מ”ר ויקרא פרק ל, יב). ובבעל הטורים: “פרי עץ הדר” בגימטריא אתרוגים. (ויקרא כג)

תפוח:
“סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים” (שיר השירים ב) “סמכוני באשישות”- אלו ההלכות המאוששות פרוש, החזקות והבהירות.” רפדוני בתפוחים”- אלו ההגדות, שריחן וטעמן כתפוחים. “כי חולת אהבה אני”- אמרה כנסת ישראל לפני הקב”ה: רבונו של עולם, כל היסורין שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. מדרש רבה. ועוד נמשלו ישראל לתפוח שנאמר: “כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים” (שיר השירים ב’) לומר לך, מה תפוח זה פריו קדם לעליו שחניטת פירותיו קדם לצמיחת עליו, אף ישראל הקדימו “נעשה” לנשמע. (שבת דף פח ע”א).

אגוז:
“כל הפירות אדם יכל לטול מהם מתוך שק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיון שאתה נוטל בידך מעט מהם – כולם מתרגשים. כך ישראל: כיון שנטל אחד מהם ונתן במחבוש, מיד ניעורים כלם ופודין אותו” רבי עזריה אמר: מה אגוז זה קליפתו משמרת פריו, כך עמי הארץ מחזיקין בתורה.

חרוב:
חוני המעגל פגש איש זקן הנוטע עץ חרוב. שאל אותו: מתי יניב העץ פירות? ענה לו הזקן: בעוד כ-70 שנה. שאל חוני בפליאה: וכי תחיה עוד 70 שנה, ותהנה מן הפירות? ענה לו הזקן: כשנולדתי אכלתי מן החרובים שנטעו לי אבותי, ועכשו הנני נוטע לילדי…”

שאר פירות:
האגסים והקרסתומלין, והפרישים והעזרדים – אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה- כלאים זה בזה. (מסכת כלאים,פרק א משנה ד)

יהי רצון שבזכות סדר הלימוד הזה נזכה לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים!

תפילה קצרה אשר חיבר “הבן איש חי”, רבי יוסף חיים מבבל זצוק”ל במיוחד ליום טו בשבט, וזו לשונו :

“אנא ה’ הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה’ הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה’ הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנה ה’ הטיבה נח היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה’ ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אל נא פצה שנה זו משמיר ושית, וברך עץ שמן וזית .
אל נא במטר רווה חרבוני ישימון,
וברך גפן ותאנה ורימון אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים,
וברך אגוז ותמר ותפוחים.
אל נא צדקך מעמד בל יפסק .
וברך חרוב וקורסמטל ואפרסק.
אל נא חלץ קהילות אשר אליך תערוג .
וברך התות והאגוז והאתרוג”.