מתנת חינם

מאמר נפלא מאת גאון עוזנו
רבי נתן מברסלב זי”ע

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת י’:) “הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ”. וְלָמְדוּ מִשַּׁבָּת שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: “מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעָם” וְכוּ’. כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ מִקֹּדֶם לַחֲבֵרוֹ שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה כְּדֵי שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ עַל־יְדֵי־זֶה לְבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּהַחֵפֶץ שֶׁל הַמַּתָּנָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁבְּמַתָּנָה קָשֶׁה לְבָרֵר כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן צָרִיךְ הֲכָנָה מִקֹּדֶם וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ:

וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהִיא מַתָּנָה טוֹבָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹדִיעַ לָנוּ קֹדֶם שֶׁנְּתָנָהּ לָנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְגַּבֵּר לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה טוֹבָה וִיקָרָה הַזֹּאת. כִּי שַׁבָּת צָרִיךְ הֲכָנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קי”ז:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ט”ז ה) “וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן גַּם עַתָּה שֶׁכְּבָר נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו אֶת הַשַּׁבָּת, אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתָּנָה טוֹבָה הַזֹּאת וְשַׁבָּת שְׁמָהּ. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שְׁמוֹת כ’ ז) “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ” — ‘זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמְּנָה לְךָ מָנָה יָפָה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת’ (עַיֵּן מְכִילְתָּא בַּחֹדֶשׁ ז’, בֵּיצָה ט”ז.), הַיְנוּ בְּחִינַת הֲכָנָה בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה טוֹבָה שֶׁהִיא שַׁבָּת.

וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא ‘עֶרֶב שַׁבָּת’ וְהָעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא ‘שַׁבָּת’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה־זָרָה ג’.) “מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת” וְכוּ’. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב מ”א ג) “מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם”, ‘כְּלוּם עָשָׂה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (וַיִּקְרָא רַבָּה כ”ז ב, תַנְחוּמָא אֱמֹר ז’), וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּהַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם הֵם רַק הֲכָנוֹת שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּרַחֲמָיו לֶעָתִיד.

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשׂוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ג’ יז) “דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם” וְכוּ’, וּמִן הַדִּין אֵין רָאוּי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר וְכָל הַשָּׂכָר טוֹב שֶׁיִּתֵּן הוּא רַק מַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ס”ב יג) “וּלְךָ הַשֵּׁם חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ”. וְכָל הַמִּצְוֹת הֵם רַק בְּחִינַת הֲכָנוֹת לְקַבֵּל עַל יָדָם מַתְּנַת חִנָּם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא הַשָּׂכָר שֶׁל אוֹתָהּ הַמִּצְוָה. כְּגוֹן לְמָשָׁל עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁין צִיצִית עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּאוֹר הַצִּיצִית וְלִזְכּוֹת לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן וְכוּ’. וְכֵן עַל־יְדֵי מִצְוַת תְּפִלִּין אָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לְהִתְעַטֵּר בְּכִתְרֵי דְּמַלְכָּא שֶׁהֵם אוֹרוֹת הַתְּפִלִּין בְּשָׁרְשָׁם. כִּי בְּוַדַּאי עַל־פִּי דִּין אֵין מַגִּיעַ לְהָאָדָם שָׂכָר נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה בִּשְׁבִיל צִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁהֵם קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשׂוֹתָם וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁיְּקַבֵּל עֲבוּרָם הוּא רַק מַתְּנַת חִנָּם. רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עָלֵינוּ וְצִוָּה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם אֵלּוּ הַמִּצְוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֵּלִים וְכֹחַ לְקַבֵּל מַתְּנַת חִנָּם שֶׁלּוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָרֵי הַמִּצְוֹת.

וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם לְהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא. וְהוּא כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁמַּזְהִיר וּמוֹדִיעַ מִקֹּדֶם לְאוֹהֲבָיו שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָהֶם מַתָּנוֹת יְקָרוֹת וּסְגֻלּוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַן פְּלוֹנִי, וּמֵאַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ הוּא מוֹדִיעָם תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ עַצְמָם לָזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם בְּטִיט וְצוֹאָה לִסְעֻדַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַמֶּלֶךְ וְסִיעָתוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל מַתְּנוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם. גַּם צְרִיכִים לְהָכִין לְעַצְמָם מַלְבּוּשִׁים נָאִים וִיקָרִים וְכַמָּה מִינֵי רֵיחוֹת טוֹבוֹת “נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן” וְכוּ’ (שִׁיר הַשִּׁירִים ד’ יד), וְכַמָּה מִינֵי קִשּׁוּטִים יָפִים וְנָאִים שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִכְנֹס בָּהֶם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בֵּין גְּדוֹלָיו וְשָׂרָיו וַעֲבָדָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים וְאָז יוּכְלוּ לְקַבֵּל מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה.

וּבְחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה הֵכִין לָהֶם מִקֹּדֶם כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן מֵהֶם מַלְבּוּשִׁים וּכְתָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִכְנֹס בָּהֶם בְּהֵיכְלָא דְּמַלְכָּא וְכָל מִינֵי בְּשָׂמִים וְרֵיחוֹת טוֹבוֹת שֶׁיִּתְבַּשְּׂמוּ בָּהֶם מִקֹּדֶם. וְצִוָּה לָהֶם וְהִזְהִיר לָהֶם שֶׁבְּכָל הַזְּמַן שֶׁנָּתַן לָהֶם מִקֹּדֶם לְהָכִין עַצְמָן לַסְּעֻדָּה, שֶׁבְּכָל הַזְּמַן הַזֶּה יַעַסְקוּ לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן אֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים הַיְקָרִים וְכָל אֵלּוּ הַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְשָׁלַח לָהֶם שְׁלוּחָיו הַנֶּאֱמָנִים לְלַמְּדָם וּלְהוֹדִיעָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָם וּלְתַקְּנָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ לְשָׁם בִּלְבוּשִׁים וּכְתָרִים וְתִקּוּנִים הַנְּהוּגִים שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ בֵּין כָּל הַקְּרוּאִים לְשָׁם.

וּבְיוֹתֵר וְיוֹתֵר צִוָּה לָהֶם וְהוֹדִיעָם עַל־יְדֵי שְׁלוּחָיו מִמַּה לְּהִתְרַחֵק. וְהִזְהִירָם מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ וְלֹא יְלַכְלְכוּ עַצְמָן חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל הַדְּבָרִים הַמְתֹעָבִים שָׁם, וּמֵרֹב חֶמְלָתוֹ הוֹדִיעָם גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי נֶאֱמָנָיו בְּמַה יִּרְחֲצוּ וִיטַהֲרוּ עַצְמָן מִלִּכְלוּכִים אֵלּוּ אִם יִכָּשְׁלוּ לִפְעָמִים וְלֹא יִהְיוּ נִזְהָרִין מֵהֶם חַס וְשָׁלוֹם. וְתִקֵּן לָהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מַעְיָנוֹת קְדוֹשׁוֹת וְכַמָּה עֵצוֹת וְתִקּוּנִים לִרְחֹץ וּלְנַקּוֹת עַצְמוֹ מִכָּל זֶה. עַד שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ מְאֹד, וּמְטֻבָּל בְּשַׁחַת וּמְטֻבָּע בִּיוֵן מְצוּלָה וּמְלֻבָּשׁ בִּבְגָדִים צוֹאִים חַס וְשָׁלוֹם, גַּם הוּא יָכוֹל לְנַקּוֹת עַצְמוֹ וְלִרְחֹץ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ בְּאֵלּוּ הַמַּעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן וְכָל מִינֵי רֵיחוֹת נִפְלָאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַהֲפֹךְ כָּל מִינֵי רֵיחוֹת רָעִים לְרֵיחוֹת טוֹבִים וִיקָרִים. וְהוֹדִיעָם שֶׁבְּכָל הַזְּמַן שֶׁנָּתַן לָהֶם יֵשׁ בְּיָדָם לִקַּח מִכָּל הַחֲפָצִים וְהַבְּשָׂמִים אֲשֶׁר הֵכִין לָהֶם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ, וְלִטְבֹּל וּלְטַהֵר עַצְמָם בְּכָל הַמַּעְיָנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָאֵלֶּה שֶׁמְּטַהֲרִין וּמְנַקִּין אוֹתָם מִכָּל הַלִּכְלוּכִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא נְקִיִּים וּטְהוֹרִים לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ מְקֻטָּרִים מֹר וּלְבוֹנָה, מְלֻבָּשִׁים בִּלְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים וּנְקִיִּים הַנְּהוּגִים שָׁם, מֻכְתָּרִים בְּכִתְרֵי דְּמַלְכָּא. וְאָז יוּכְלוּ לְקַבֵּל כָּל הָאוֹצְרוֹת מַתְּנַת חִנָּם אֲשֶׁר הֵכִין לָהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר “עַיִן לֹא רָאָתָה” וְכוּ’ (יְשַׁעְיָה ס”ד ג), אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא.

נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִמַּה שֶּׁהֵכִין לָנוּ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים א’, כ”ט יד) “כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ”, וּכְתִיב “מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם”, וְאֵין רָאוּי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר. רַק שֶׁבְּרַחֲמָיו רָצָה לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לִתֵּן לָנוּ אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם כָּאֵלֶּה, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת שֶׁהֵם כֻּלָּם תִּקּוּנִים וַהֲכָנוֹת לְקַבֵּל עַל יָדָם רַב טוּב הַצָּפוּן, שֶׁהֵם אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ וּבְרַחֲמָיו וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אֲבוֹת א’ ג) “אַל תִּהְיוּ כָּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אֶלָּא” וְכוּ’, הַיְנוּ כִּי בְּוַדַּאי נְקַבֵּל רַב טוּב אֲשֶׁר ‘עַיִן לֹא רָאָתָה’ עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים, רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לֵידַע הָאֱמֶת שֶׁכְּפִי שׁוּרַת הַדִּין אֵין מַגִּיעַ לָנוּ פְּרָס מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ וְכַנַּ”ל, רַק שֶׁכָּל עֲבוֹדָתֵנוּ הִיא שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, רַק שֶׁעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים יִהְיֶה לָנוּ הֲכָנָה לְקַבֵּל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהֵם אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם שֶׁיִּתֵּן לָנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהֵכִין אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם לִסְעוּדְתָּא דְּמַלְכָּא וּגְדוֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יוֹאֵל ג’ ה) “וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהֹוָה קוֹרֵא” וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וְזֶהוּ, “הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר וְהָעוֹלָם הַבָּא לִטְרַקְלִין, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין” (אֲבוֹת ד’ טז), הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם הִיא רַק בִּבְחִינַת הֲכָנוֹת כְּדֵי לִכְנֹס בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בְּחִינַת ‘הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין’ וְכַנַּ”ל:
ח)

וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים וְלִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים. כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הֵם מוֹדִיעִים לָנוּ בְּכָל פַּעַם אוֹצְרֵי מַתְּנוֹתָיו הַטּוֹבִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּרַחֲמָיו. וּמוֹדִיעִים לָנוּ בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבְּלָם, וְנוֹתְנִים לָנוּ עֵצוֹת אֵיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ וּלְבוּשֵׁינוּ מִכָּל מַה שֶּׁנִּכְשַׁלְנוּ עַד הֵנָּה.

כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹדִיעַ עַל יָדוֹ לָנוּ אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ק”ג ז) “יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה” וְכוּ’, וּכְתִיב (שָׁם ע”ח ה) “אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם”. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר הוּא חוֹפֵר בְּאֵרוֹת וּמַעְיָנוֹת חֲדָשׁוֹת מַעַיְנוֹת הַיְּשׁוּעָה שֶׁאֵינָם פּוֹסְקִין בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְטַהֵר בָּהֶם כָּל הַפְּגוּמִים וְהַמְּלֻכְלָכִים וְהַמְּתֹעָבִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְהִתְרַפְּאוּת בָּהֶם מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבוֹת רָעִים בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וּלְהִתְרַחֵץ וּלְהִתְבַּשֵּׂם עַל יָדָם בְּכָל מִינֵי רֵיחוֹת טוֹבוֹת. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹדִיעַ דַּרְכֵי טוּבוֹ וַחֲסָדָיו הַנִּפְלָאִים לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ חֲסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי אֲפִלּוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁכִין חֲסָדִים חֲדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ג’ כב-כג) “חַסְדֵי יְהֹוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו; חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם שֶׁהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי סוֹף כָּל סוֹף חַסְדּוֹ יִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ עַד שֶׁיָּבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַמְּצוּקוֹת שֶׁסָּבַלְנוּ, בִּפְרָט בָּעִתִּים הַלָּלוּ הַמָּקוֹם יְרַחֵם. וּבְוַדַּאי כָּל שָׁנָה וְכָל יוֹם שֶׁבָּא מְאֻחָר הוּא קָרוֹב יוֹתֵר לְבִיאַת מָשִׁיחַ, וְנִמְשַׁךְ עָלָיו חֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁמַּמְשִׁיךְ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים י”ח נא) “וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ”. אַךְ כָּל אֵלוּ הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּכָל עֵת אֵין מִי שֶׁיֵּדַע מֵהֶם כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְכָל מִי שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו הוּא מוֹדִיעַ לוֹ רַחֲמָיו וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל עַד אֵין חֵקֶר, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים יָכֹל לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל אוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם שֶׁלּוֹ. וְהָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה וְהָרָצוֹן, שֶׁיֵּדַע הָאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל מָה אָתֵי בְּהַאי עָלְמָא [על מה בא לזה העולם]. וְאָז בְּוַדַּאי יִרְצֶה וְיִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיַחְתֹּר בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים שֶׁיּוֹדְעִים לְחַזְּקוֹ וּלְיַעֲצוֹ עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּנְכוֹנוֹת כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מֵרַבּוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יִרְבֶּה לִסְלֹחַ:

(מתוך ליקוטי הלכות חו”מ הלכות מתנה ה”ד ו-ט)

תפילה השייכת למאמר

אוֹי וַאֲבוֹי, הֵיכָן אֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם, אָן חָכְמָתֵנוּ, אָן שִׂכְלֵנוּ אָן דַּעְתֵּנוּ, מַה נַּחְשֹׁב עַל הַשֵּׁם, וְעַל מָה אֲתִינָן לְהַאי עָלְמָא שְׁפָלָה [ועל מה אנחנו בזה העולם השפל] הֲיִתָּכֵן שֶׁבָּאנוּ חָלִילָה לָזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, בִּשְׁבִיל מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה חָלִילָה הֲלֹא לֹא בָּאנוּ לָזֶה הָעוֹלָם, כִּי אִם לְשַׁבֵּר הַבְּחִירָה וְלַהֲפֹךְ דַּעְתֵּנוּ וְעֵינֵינוּ וְלִבֵּנוּ מִזֶּה הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וּלְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם” וּכְתִיב: “אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אוֹתוֹ תַעֲבוֹד, וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ” וּכְתִיב: “אַחֲרֵי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאוֹתוֹ תִּירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ, וּבְקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹדוּ, וּבוֹ תִדְבָּקוּן” וּכְתִיב: “הַעִדֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ” וְעַתָּה עַתָּה, אֵיךְ נֶהֶפַכְנוּ, “הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי מַיִם קָרִים נוֹזְלִים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם” הֲיִתָּכֵן לְהַפְסִיק חַס וְשָׁלוֹם הַמַּחֲשָׁבָה מֵחַי הַחַיִּים וּמִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, מְקוֹר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּצְחִיִּים, לַחְשֹׁב בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאָנוּ רְגִילִים בָּהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְטָעוּתוֹ וּכְסִילוּתוֹ:

אֲהָהּ הַשֵּׁם אֲהָהּ אֲדוֹנֵנוּ מַלְכֵּנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה מַה נַּעֲשֶׂה לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, מַה נַּעֲשֶׂה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוּ שַׁבָּת וּמְנוּחָה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשַׁר לְהִכָּנֵס וּלְהִכָּלֵל שָׁם כִּי אִם מִי שֶׁמְּקַשֵּׁט עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַפְשִׁיט דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא וּמְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ רַק בְּהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי וּמַה נַּעֲשֶׂה, וַחֲטָאֵינוּ עָשׂוּ לָנוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, עַד אֲשֶׁר “טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי” אָבִי אָבִי אָבִי, אֲדוֹנִי אֲדוֹנִי אֲדוֹנִי, “מַלְכִּי וֵאלֹהָי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל”, אֵלֶיךָ אֶשְׁתַּטֵּחַ, אֵלֶיךָ אֶתְנַפֵּל וְאֶתְחַנֵּן, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ לְבָד עֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, זַכֵּנִי מֵעַתָּה, עָזְרֵנִי מֵעַתָּה, הוֹשִׁיעֵנִי מֵעַתָּה וֶהְיֵה עִמִּי תָמִיד, וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי לִסְגֹּר וּלְהַעֲצִים וְלִסְתֹּם עֵינַי וּלְבָבִי וְדַעְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה לְגַמְרֵי, וְלֹא אֶסְתַּכֵּל עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו וּטְרָדּוֹתָיו כְּלָל, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ עוֹלֶה כְּהֶרֶף עַיִן, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ “וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם מִכָּל עֲמָלוֹ” וּמִכָּל תַּאֲוֹתָיו וַהֲבָלָיו:

טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, טוֹב וּמֵטִיב תָּמִיד, טוֹב וּמֵטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, טוֹב וּמֵטִיב בֶּאֱמֶת, הֵיטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ עִם רָחוֹק מִטּוֹב כָּמוֹנִי, אֲשֶׁר מָרַדְתִּי בְּטוּבְךָ בְּיָדַיִם, בְּמֵזִיד וּבְשׁוֹגֵג בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים אֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ לְהֵטִיב עִמִּי הַרְבֵּה טוֹב הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, וְאָנֹכִי דָחִיתִי בְּיָדַיִם טוּבְךָ הָאֲמִתִּי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, “עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר” אָנָּא הָאֵל הַטּוֹב, אֲשֶׁר טוּבְךָ אֵינוֹ נִפְסַק לְעוֹלָם, זַכֵּנִי מֵעַתָּה לְטוּבְךָ הָאֲמִתִּי, שַׂבְּעֵנִי מִטּוּבְךָ הַנִּצְחִי, עָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי לִכָּלֵל בְּאֶחָד בֶּאֱמֶת, בְּתַכְלִית הַכְּלָלִיּוּת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל כָּרָאוּי, בְרָצוֹא וָשׁוֹב כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָדַעַת שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל וְכָל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין בָּעוֹלָם כֻּלָּם הֵם טוֹבוֹת:

(מתוך ליקוטי תפילות תפילה ס”ה)