רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנִי בִּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה וְעָזְרֵנִי, וְהוֹשִׁיעֵנִי וְלַמְּדֵנִי וְהוֹרֵנִי בְּכָל עֵת עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשִׁי בְּכָל עֵת עַל־יְדֵי דַרְכֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְלִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה לִכְנֹס בִּי וְלֹא לִגַּע בִּי כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד בֶּאֱמֶת בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ וְתִתֶּן שִׂמְחָה בְּלִבִּי עַל יְדֵי דַרְכֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, עַל יְדֵי כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁזָּכִיתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה לִגְרֹם אֵיזֶה נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה גַּם לְשַׂמֵּחַ אֲחֵרִים, וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי דַעַת וּתְבוּנָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָזֶה, לְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, וּלְדוֹנָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה צ’)