רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּבָר סִדַּרְתִּי כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כָּל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְדַבֵּר וְאִם אָמְנָם לְפִי עֹצֶם פְּגָמַי הַמְּרֻבִּים מְאֹד, עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר כְּלָל, אֲבָל אֵין אִתִּי יוֹדֵעַ עַד מָה לְדַבֵּר יוֹתֵר, וְגַם אֵין לִי שׁוּם עֵצָה וְתִקְוָה אַחֶרֶת כִּי אִם תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עָזְרֵנִי כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְתִּי, “קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אוֹיְבַי פְּדֵנִי, ה’ נְחֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ” חוּס וַחֲמֹל עָלַי מָלֵא רַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם עָלַי מָלֵא חֶסֶד מָלֵא טוֹב מָלֵא רָצוֹן יֶהֱמוּ וְיִכְמְרוּ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עָלַי, עַל נִרְדָּף כָּמוֹנִי, עַל חֲסַר דֵּעָה חֲסַר עֵצָה כָּמוֹנִי הוֹשִׁיעָה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הוֹשִׁיעֵנִי מָלֵא יְשׁוּעוֹת וְהַצָּלוֹת, עֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְתִגְעֹר בְּכָל הַמַּסְטִינִים וְהַמְקַטְרְגִים עָלַי, וְתַצִּילֵנִי מִיַּד כָּל אוֹיְבַי וּמֵרוֹדְפָי, וּתְמַלֵּט נַפְשִׁי מִיַּד כָּל מִינֵי שׂוֹנְאִים וְאוֹיְבִים בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה לו)