יעקב אבינו השלישי באבות האומה הישראלית. בנם הצעיר של יצחק ורבקה, ונכדם של אברהם ושרה. אביהם של שנים – עשר השבטים. נולד בשנת ב’ק”ח (1652 לפה”ס). נפטר במצרים בגיל 147 בשנת ב’רנ”ה (1505 לפה”ס). נולד כתאום עם אחיו הבכור עשיו, לאחר שנים רבות בהן לא היו להוריהם ילדים. כשנולדו, יצא עשיו ראשון, ואחריו יצא יעקב כשהוא אוחז בעקב אחיו, ולכן נקרא יעקב (בראשית כה, כא – כו). כבר בילדותם נתפרדו דרכיהם של האחים, כשעשיו היה “איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים” (שם, כז), ששקד על התורה בבית מדרשם של שם ועבר (רש”י שם).

בהיותם בני 15, ביום פטירת אברהם אבינו, קנה יעקב את הבכורה מעשיו, תמורת נזיד עדשים שהאכיל אותו (בראשית שם, כט – לד ורש”י). כשהזקין יצחק ורצה להעביר לעשיו, בנו הבכור, את הברכות שבירכו ה’, הצליח יעקב להערים עליו בעזרתה של אמו רבקה, שהלבישה אותו מבגדי עשיו ונתנה בידיו מאכלים לאביו כפי שביקש מעשיו. כיוון שעיני יצחק כהו מראות, חשב שמדובר בעשיו וברך אותו.

עשיו ביקש להרוג את יעקב, ובעצתם של הוריו ברח יעקב אל לבן אחי אמו לחרן (שם כח, א – ה), לא לפני שנטמן 14 שנה בבית מדרשו של עבר ולמד שם תורה (רש”י שם, ט). בדרכו לחרן, עמד לנוח בהר המוריה, ובשנתו נגלה אליו ה’ והבטיח לו כי הברכות שבירכו אביו יתקיימו בידו (בראשית שם, י-טו).

בבואו לחרן, פגש יעקב את רחל בת לבן, כשהיא ממתינה ליד באר המים להשקות את צאן אביה. אז נודע יעקב בכוחו, כאשר גלל את האבן הגדולה מעל פי הבאר, כאדם המעביר פקק מצלוחית, בעוד רועי הצאן היו נאלצים להמתין עד שיאספו כולם כדי לגלול את האבן (שם כט, ב – י ורש”י). בבית לבן שהה יעקב 20 שנה, שבהן עבד אצלו כרועה צאנו. בתמורה נתן לו לבן לנשים את בנותיו, רחל ולאה, וגם את שפחותיהן, בלהה וזלפה, שאחר – כך נשא אף אותן לנשים. מארבע נשותיו העמיד יעקב את – 12 השבטים וכן את בתו דינה.

עוד בטרם נולד בנימין, בנו הקטן, לאחר שעבד 14 שנה תמורת רחל ולאה, רצה יעקב לעזוב את בית לבן, אך לבן ביקש ממנו להשאר ולרעות את צאנו תמורת שכר שיסוכם מראש. לאחר ששמע יעקב את בני לבן, המאשימים אותו בכך שנישל את אביהם מעדרו, החליט לברוח עם נשותיו ועם ילדיו ולשוב אל אביו יצחק. כשנודע הדבר ללבן, רדף אחריו והשיגו, ולאחר דין ודברים כרתו ביניהם ברית שלום. לאחר שהמשיך בדרכו והעביר את בני משפחתו בנהר יבק, נאלץ יעקב להאבק עם שרו (מלאך) של עשיו, וכשהמלאך לא יכל לו – נקע את כף ירכו של יעקב וגרם לפציעתו. כשהגיע לבית – אל, שינה ה’ את שמו לישראל. בהמשך הדרך נודע לו שעשיו אחיו בא לקראתו בראש צבא גדול, והוא הכין את עצמו למלחמה. אולם המנחה ששלח לעשיו ריצתה את פניו והם השלימו.

בדרכו מבית – אל לקרית – ארבע מקום מושבו של יצחק אביו, ילדה רחל את בנימין ומתה בלידתה. מכל בניו, חיבב יעקב ביותר את יוסף, שהיה בן זקונים שלו. כשמכרו השבטים את יוסף לעבד וסיפרו

ליעקב ש”חיה רעה אכלתהו”, התעטף יעקב באבל ויגון וסירב להתנחם. בעקבות הרעב שפקד את ארץ כנען, ירד יעקב למצרים בגיל 130, בשנת ב’רל”ח (1522 לפה”ס), ונתקבל בכבוד גדול על – ידי יוסף בנו שהיה משנה למלך. הוא נפגש עם פרעה והתיישב ברעמסס שבארץ גושן. לפני מותו, השביע יעקב את יוסף שיעלה אותו לקבורה במערת המכפלה, ובירך את כל בניו. לאחר מותו הוכרזו במצרים 30 ימי אבל לאומי, שכן בזכותו של יעקב פסק הרעב במצרים. ארונו הועלה לארץ כנען תוך כדי מספד גדול והוא נקבר במערת המכפלה, לצד לאה אשתו.

יעקב אבינו היה יפה – תואר, ואמרו חכמים: “יופיו של יעקב אבינו, מעין יופיו של אדם הראשון” (בבא מציעא פד, א). הם עמדו על גדולתו הרוחנית, ואמרו: “‘ותחסרהו מעט מאלהים” (תהילים ח, ו ) – זהו יעקב” (שוחר טוב שם). יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית (ברכות כו, ב). (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.