התנא רבי עקיבא זצ”ל

רבי עקיבא בר יוסף, מגדולי התנאים. ראש הדור השלישי לתנאים.
שמו הלך מסוף העולם ועד סופו (יבמות טז, א). חי 120 שנה. נולד כנראה בשנת ג’תשע”ה (15). נהרג על קידוש השם בתחילת תשרי, כנראה בשנת ג’תתצ”ו (135).

חז”ל חילקו את שנות חייו לשלוש תקופות: “ארבעים שנה היה רבי עקיבא רועה, ארבעים שנה למד תורה, ופרנס [הנהיג] את ישראל ארבעים שנה” (ספרי, ברכה לד, ז).
חי בזמן חורבן בית-המקדש השני. אביו יוסף היה גר צדק (הקדמת הרמב”ם), מצאצאיו של סיסרא (רב נסים גאון, ברכות כז, ב).

עד גיל 40 לא למד תורה והיה “עם הארץ” (אבות דרבי נתן ו, ב). היה רועה צאנו של כלבא שבוע, מעשירי ירושלים.
רחל, בתו של כלבא שבוע, ראתה בו מידות טובות ושהיה צנוע, חפצה בו, ופעם אחת שאלתו: “אם אתקדש לך – תלך לבית – המדרש?” אמר לה; “הן”. התקדשה לו בצנעא ושלחתו ללמוד תורה.
כשנודע הדבר לאביה, הדיר אותה מנכסיו.
רבי עקיבא למד 24 שנה רצופות וחזר לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים. הוא תלה את גדולתו בתורה ברחל אשתו, באומרו לתלמידיו: “שלי ושלכם – שלה הוא”.
כשהכירו כלבא שבוע, התיר את נדרו ונתן לו חצי ממונו (כתובות סב, ב – סג, א).

רבותיו של רבי עקיבא היו: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה.
את רבי יהושע שימש הרבה (ברכות סב, א) ונסמך על ידו (ירו’, סנהדרין א).
שימש גם את נחום איש גמזו (חגיגה יב, א).
חבריו היו: רבי יוחנן בן נורי, רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי.

ישיבתו היתה בבני – ברק (סנהדרין לב, ב). עשרים וארבעה אלף תלמידיו מתו בין פסח לעצרת, על שלא נהגו כבוד זה בזה, והוא מסר את התורה לחמישה תלמידים: רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי בן חלפתא, רבי יהודה בר אלעאי ורבי נחמיה.
כשנפלה מחלוקת והורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, שמו חכמים עיניהם על רבי עקיבא למנותו לנשיא, אך לא מינוהו כי לא היתה לו זכות אבות (ברכות כז, ב).

רבי עקיבא, שהיה עני בנעוריו ולמד תורה מתוך צער ודחקות, זכה והתעשר ואמרו שלא נפטר מהעולם עד שהיה ביתו מלא כלי זהב (אבות דרבי נתן ו, ב).
כשקם בר כוכבא והרים את דגל המרד, עמד רבי עקיבא לימינו ודרש עליו: “דרך כוכב מיעקב” (במדבר כד, יז; ירו’, תענית ד, ה). כשגזרה המלכות על ישראל שלא יעסקו בתורה, לא היסס רבי עקיבא והקהיל קהילות ברבים ועסק בתורה. לא היו ימים מועטים והוא נתפס. גם בבית הסוהר היו תלמידיו שואלים ממנו דבר הלכה.

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת – שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: “רבנו עד כאן?”
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ‘בכל נפשך’ (דברים ו, ה) אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי – מתי יבא לידי ואקיימנו? ועכשיו, שבא לידי – לא אקיימנו? היה מאריך ב’אחד’ עד שיצתה נשמתו ב’אחד”‘ (ברכות סא, ב). רבי עקיבא נהרג בקיסרי (שמחות ח, ט).

על – פי המסורת, מצבת קברו נמצאת בטבריה.

בשבחו של רבי עקיבא אמרו, שהוא דומה לאוצר בלום (גיטין סו, א). ה’ שיבח לרבי עקיבא בפני משה רבנו, ואמר לו: “עתיד לעמוד אדם אחד ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות “(מנחות כט, ב).

אמרו: “משמת רבי עקיבא, בטלו זרועי תורה [עומק סברא, ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות, ואותיות היתרים ולשתות המשתנים במקרא – רש”י] ונסתתמו מעיינות החכמה” (סוטה מט, ב).

חכמי דורו העריצוהו, ורבי טרפון אמר לו: “עקיבא, כל הפורש ממך – כפורש מחייו” (קידושין סו, ב).

על יסוד תורתם של רבי עקיבא ותלמידיו, סידרו רבי יהודה הנשיא ותלמידיו משנה, תוספתא ומדרשי תנאים, ואמר רבי יוחנן: “סתם משנה – רבי מאיר, סתם תוספתא – רבי נחמיה, סתם ספרא – רבי יהודה, סתם ספרי – רבי שמעון, וכולם אליבא דרבי עקיבא” (סנהדרין פו, א).

בחייו נשא רבי עקיבא ארבע נשים.
עוד בהיותו עם הארץ נשא אשה, ממנה נולד לו בן שהלך ללמוד עמו אל”ף בי”ת (אבות דרבי נתן ו, ב).
אשתו השנייה היא רחל, בתו של כלבא שבוע.
אחר – כך נשא את אלמנתו של טורנוסרופוס (נדרים נ, ב ורש”י) ואת בתו של ישוע (ידים ג, ה).

היו לו בנים חכמים: רבי יהושע בן קרחה (שבועות ו, א, לפי רש”י שם), ורבי שמעון, שהוליכו לחופה (ירו’, ברכות סוף פ”ו) ונפטר בחייו (שמחות ח). חתנו הוא רבי יהושע בן כפוסאי (שבת קמז, ב). בן עזאי תלמידו, אירס את בתו (כתובות סג, א).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)