רבי אריה לייב גינזבורג זצ”ל

רבי אריה לייב גינזבורג בר אשר מגדולי חכמי פולין ואשכנז בדורו. סמל הגאונות והחריפות.

הגר”א (רבי אליהו מווילנא), שהכירו, אמר עליו שכל התלמוד והמפרשים היו שגורים בפיו עד שיכול לסדר במחשבתו תמצית כלהתלמוד בשעה קלה.

נולד בליטא בשנת ה’תנ”ה (1695) – נפטר במץ בשנת ה’תקמ”ה (1785).

סייע לאביו, שנבחר בשנת ה’ת”פ (1720) לרב מחוז מינסק, שכלל 40 קהילות יהודיות קטנות.

בשנת ה’תצ”ב (1732) ייסד ישיבה, שבתוך זמן קצר משכה תלמידים רבים מרוסיה הלבנה (בלרוס) ומליטא.

שיעוריו היו עמוקים וחריפים על דרך הפילפול, כדי לפתח ולחדד את שכלם של תלמידיו.

בהקדמתו לספרו “שאגת אריה” כתב; “מה שפלפלתי לחדד את התלמידים לא העליתי על הספר, כי את הכל ישא הרוח”.

לעצמו למד באופן המשלב חריפות ובקיאות המביאות לידי אמיתה של תורה.
שיטה מיוחדת זו הביאה אותו לעימות עם הגדולים בחכמי דורו, כמו רבי יחיאל בר שלמה הלפרין, מחבר “סדר הדורות”, ועם ראשי – ישיבות אחרים.

בשנת ה’תק”ב (1742) נאלץ לעזוב את מינסק, התיישב באחת הערים הסמוכות והמשיך לסייע לאביו הזקן.

בשנת ה’תק”י (1750 ) נבחר לרבה של וולוז’ין, שם היו בין תלמידיו רבי חיים מוולוז’ין (מייסד ישיבת וולוז’ין) ואחיו רבי שמחה.
חי חיי דחקות ונקלע לא אחת לעימותים עם פרנסי העיר.
תקיפותו נגדם אילצה אותו לפרוש מכהונתו ובגיל 69 נדד מעיר לעיר עד שהגיע לאשכנז, שם קיבל על עצמו בשנת ה’תקכ”ה (1765) את רבנות מץ והיה לראש הישיבה בה.

בהיותו בעיר וולוז’ין חיבר את ספרו הנודע “שאגת אריה”, המכיל 108 תשובות בדיני “אורח חיים”.
החיד”א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) העיד על ספר זה: “אשר בספרו ‘שאגת אריה’ הראה את עושר כבוד חכמתו ובקיאותו להפליא”.

כן חיבר:
“טורי אבן” – חידושים למסכתות: ראש – השנה, חגיגה ומגילה;
“גבורות ארי” – על מסכתות: תענית, יומא ומכות.

לאחרונה נדפסו “שאלות ותשובות שאגת אריה החדשות”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)